|
|
חברים יקרים, אני
רוצה לשאול אותך שאלה, למעשה, החשוב ביותר של חייך. אושר
או אובדן, לנצח, שלך תלוי בתגובה שלך.
הנה השאלה: «האם שמרת ?». «אתה בטוח לעבור אל השמיים למוות שלך.» אני מבקש אותך אם אתה חבר של הכנסייה, אך אם אתה שמרת. לא אם אם אתה טוב, אך אם אתה שמרת. אכן, אף אחד לא לקבל את הברכות של האל או אפילו ללכת לגן עדן ללא שנשמרו בעבר. ישוע אמר נקדימון בהבשורה על פי יוחנן, פרק ג', פסוק 7: «דורש כי אתה שוב» .אלוהים נותן לנו במילה שלו, התנ ך, התוכנית היחידה של הצלה שהתקיימה אי פעם; תוכנית זו היא פשוטה, באפשרותך לשמור היום.תחילה, עליך להיות מודע לכך שאתה חוטא. איגרת פאולוס אל הרומאים, אנו קוראים: «הצבע של ממש, יש אפילו לא יחיד » (הרומאים 3: 10). מעט מאוחר יותר, אנו קוראים:«אין טעם ההבחנה, כי כל חטאו, ששללה התהילה של האל» (3 הרומאים: 22-23).יש לך סיכוי לשמור, מאשר לזהות כי אתה חוטא. כי אתה חוטא, הם נידונו למוות, «כי השכר של חטא הוא מוות » (הרומאים 6: 23). ו «חטא הילד «מוות» (איגרת יעקב 1: 15) .המילה «מוות» כלומר כאן «הפרדה», היא הפרדה מאלוהים, «גיהנום», לנצח. זה נורא! אבל עדיין, זה נכון.למרות זאת, אלוהים אתה כל כך אוהב, כי הוא נתן את בנו היחיד, ישוע המשיח, כתחליף. לאחרונה הייתה זו החטאים שלך; הוא מת במקום שלך. «כי אין נקודת ידוע חטא, הוא הפכו חטא לנו, כך אנו הופכים בו צדק האל » (האיגרת השנייה אל הקורינתים 5: 21). «הוא מי הפך עצמו חטאינו »שלו. גוף על העץ, אז זה חלוצת מת גרנו לצדק;" "לו על-ידי BRUISING אשר תרפא» (איגרת פטרוס הראשונה 2: 24). צריך כי ישו למות, רווחית דם, כך שתקבל את מחילת החטאים שלך, «כי החיים של כל דבר שהוא חי בדם» (ויקרא 17: 11). «ללא הקזת דם, אין שום סליחה» (האיגרת אל העברים 9: 22). אנחנו לא מבינים איך ישוע יוכל לבצע חטאינו, אך אלוהים אומר במילה שלו כי הוא. לכן, ידידי, ישו הביא את הדיג, הוא מת במקום שלך על הצלב. כל זה נכון. אלוהים אינו יכול לשקר.כולל פיליפי (במקדוניה), הסוהר של הכלא שאל את האסירים, פול ואת סילאס: «מה עלי לעשות כדי להיות».«נשמר?» (מעשי השליחים 16: 31). מאמין פשוט ישו, לדעת שזה הוא אשר הביאו את החטא ואת מי מת במקום שלך. הוא נקבר, הוא בן כלב, עלה אל השמים עבור יישור שלך. להפעיל! «כל אדם מפעילות את שם ה' יישמר» (האיגרת אל הרומאים 10: 13).אם מתחרט חטאייך בכנות לחפש להנפקה, אפשר לומר כמו החוטא בר תשובה של הבשורה על פי לוקס: «יש רחמים לי מי אני הדייג » (לוקס 18: 13). ללא קשר למקום שבו אתה נמצא, מרימים את לבך אל האל בתפילה. אין צורך להתפלל ב אורך ולא בקול רם, כי אלוהים רוצה באמת לחסוך לך. רק כדי לפתוח את הלב שלך אל תשכח כי אלוהים הוא להוט לחסוך לך.פשוט לומר: » אדוני, אני החוטא, לי שובו בתשובה.» «סלח לי, שמור לי בזכות הקורבן של ישו! «כעת ולכן נבחר האל את המילה! «כל מי» (זה יכול להיות לך) «מפעילות יהיה ניתן לשמור את שם ה» (האיגרת אל הרומאים 10: 13). אמרו: הפסוק «יהיה», ולא «עשוי» או «ייתכן יישמר». הוא אמר: אכן «ניתן לשמור», לא? כנסייה לא, אין עבודה טובה, וגם אין אדם יכול לחסוך לך. ישוע הוא היחיד אשר יכול לחסוך לך. "אין הגאולה, כי יש תחת השמים אין שם אשר קיבלה בין גברים, לפיו יש לשמור עלינו" (מעשי השליחים 4: 12).תוכנית פשוטה של הגאולה היא כדלקמן: אתה הדייג, לכן, חייבת למות. פחות מאמינים שישו הוא יוחלף לך על הצלב, שהוא נקבר, כי הוא היה מהמתים, עלה לשמיים עבור יישור שלך, אתה עדיין לנצח. לבסוף להיות מודע שלך למצב של הדייג, לבקש מאלוהים סולחת לך ולשמור לך אהבה של ישו ! לאחר מכן, לקחת פשוט המילה, על-ידי אמונה, לקבל הצלה!תגיד לי כי זה בהחלט לא מספיק לשמור. יש עם זאת שום דבר אחר לעשות. רבים הם אלו נשמר, ניצחה המשיח הגאולה פשוט של האל. זהו דבר ה', התנ ך. זוהי תוכנית אלוהית.חברים יקרים, מאמינים, לבצע אותו גם עכשיו ! «זה עכשיו, כאן היום הוא היום של הצלה» (האיגרת השנייה אל הקורינתים 6: 2) .«לא למחרת, יש בו משום שאתה לא יודע איזה יום ייתכן לידה» (משלי 27:1). אם כל זה לא לגמרי נקה, לקרוא וקרא טקסט זה. לא שימו הצידה לפני כדי הבינו היטב. הנשמה שלך הוא יותר מדי כדי משקיפים כזה הגאולה כמו ישו: «משמשים לאיש כדי לנצח את כולם, אם הוא מאבד את נפשו?" "כי ייתן איש בתמורה נשמתו?» (הבשורה על-פי סימן 8: 36-37).הדבר בטוח ! דבר חשוב יותר מאשר את הגאולה. אם איבדת את הנשמה שלך, יש באמת הפסיד הכל. יאבדו את הנשמה בבחירת לנצח בגיהנום. האלוהים עוזר לך לשמור היום!אלוהים ישמור לך, תישארו. «לא עושה הפיתוי אירעה לך אשר היה האדם, אלוהים נאמן, אתה לא מתפתה מעבר את כוחך;» «אבל עם הפיתוי הוא יכין גם בדרך החוצה, כך יכול לתמוך» (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 10: 13).לא לסמוך על התחושות שלכם - הם יכולים להשתנות. להחזיק הבטחות אלוהים ! הם מעולם לא לשנות. לאחר השמירה, שלושה דברים חשובים כדי לעשות, וזה כל יום, לצמוח רוחנית:
«זו הסיבה לכל מי להודות לי לפני גברים, אני מודה גם לפני אבא שלי שהוא בשמיים,« (מתיו 10: 32).
|
|
|
|
התגלות 1 1 חזון ישוע המשיח אשר נתן־לו האלהים להראות את־עבדיו את אשר־יהיה במהרה והוא הודיע בשלחו ביד־מלאכו לעבדו ליוחנן׃2 אשר העיד דבר האלהים ועדות ישוע המשיח ואת־כל אשר ראה׃3 אשרי הקורא ואשרי השמעים את־דברי הנבואה ושמרים את־הכתוב בה כי קרובה העת׃4 יוחנן לשבע הקהלות אשר באסיא חסד לכם ושלום מאת ההוה והיה ויבוא ומאת שבעת הרוחות אשר לפני כסאו׃5 ומאת־ישוע המשיח העד הנאמן ובכור המתים ועליון למלכי־ארץ אשר אהב אתנו ובדמו גאלנו מחטאתינו׃6 ויעש אתנו מלכים וכהנים לאלהים אביו לו הכבוד והעז לעולמי עולמים אמן׃7 הנה הוא בא עם־העננים וראתה אתו כל־עין גם־המה אשר דקרהו וספדו עליו כל־משפחות הארץ כן יהיה אמן׃8 אני האלף והתו ראש וסוף נאם יהוה אלהים ההוה והיה ויבוא אלהי צבאות׃9 אני יוחנן אחיכם וגם־חבר לכם בלחץ ובמלכות ובסבלנות למען ישוע המשיח הייתי באי אשר־שמו פטמוס בעבור דבר האלהים ובעבור עדות ישוע המשיח׃10 ותהי עלי רוח ביום האדון ואשמע אחרי קול גדול כקול שופר׃11 ויאמר אני האלף ואני התו הראשון והאחרון ואת אשר אתה ראה כתב על־ספר ושלחהו אל־הקהלות אשר באסיא לאפסוס ולזמירנא ולפרגמוס ולתיאטירא ולסרדיס ולפילדלפיא וללודקיא׃12 ואפן לראות את־הקול המדבר אלי ויהי בפנותי וארא שבע מנרות זהב׃13 ובתוך שבע המנרות דמות בן־אדם לבוש מעיל וחגור אזור זהב על־לבו׃14 וראשו ושערו לבנים כצמר צחר כשלג ועיניו כלבת אש׃15 ומרגלתיו כעין נחשת קלל צרופות בכור וקולו כקול מים רבים׃16 וביד־ימינו שבעה כוכבים ומפיו יוצאת חרב פיפיות חדה ופניו כשמש המאיר בגבורתו׃17 וארא אותו ואפל לרגליו כמת וישת עלי יד־ימינו ויאמר אל־תירא אני הראשון והאחרון והחי׃18 ואהי מת והנני חי לעולמי עולמים (אמן) ובידי מפתחות שאול ומות׃19 ועתה כתב את אשר־ראית ואשר־נעשה עתה ואשר־עתיד להיות אחרי־כן׃20 את־סוד שבעת הכוכבים אשר ראית בימיני ואת־שבע מנרות הזהב שבעת הכוכבים הם מלאכי שבע הקהלות ושבע המנרות אשר ראית שבע קהלות הנה׃התגלות 21 אל־מלאך קהל אפסוס כתב כה אמר האחז בימינו שבעת הכוכבים המתהלך בתוך שבע מנרות הזהב׃2 ידעתי את־מעשיך ואת־עמלך ואת־סבלך ואשר לא־תוכל שאת את־הרשעים ותבחן את־האמרים שליחים אנחנו ואינם ותמצאם דברי שקר׃3 ואתה נשאת הרבה ויש־לך סבלנות ולמען שמי לא יעפת׃4 אך יש־לי עליך כי נטשת את־אהבתך הראשונה׃5 זכרה אפוא אי־מזה נפלת ושובה ועשה כמעשיך הראשנים ואם־לא הנני בא עליך מהר והדפתי מנורתך ממקומה אם־לא תשוב׃6 אבל זאת לך אשר שנא אתה את־מעשי הניקלסים אשר שנאתים גם־אני׃7 מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח אתן־לו לאכל מעץ החיים אשר בתוך גן־אלהים׃8 ואל־מלאך קהל זמירנא כתב כה אמר הראשון והאחרון אשר־מת ויחי׃9 ידעתי את־מעשיך ואת־צרתך ואת־רישך ואולם עשיר אתה ואת־גדופי האמרים יהודים אנחנו ואינם כי אם־כנסת השטן׃10 אל־תירא מפני־אשר עליך לסבל הנה עתיד המלשין לתת מכם במשמר למען תנסו והייתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד־המות ונתתי לך עטרת החיים׃11 מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח לא ינזק במות השני׃12 ואל־מלאך קהל פרגמוס כתב כה אמר אשר־לו חרב פיפיות החדה׃13 ידעתי את־מעשיך ואת־מקום שבתך אשר־שם כסא השטן ותדבק בשמי ולא שקרת באמונתי גם־בימי אנטיפס עדי הנאמן אשר נהרג אצלכם במקום מושב השטן׃14 אך־מעט יש־לי עליך כי־שם עמך אנשים דבקים בלקח בלעם אשר הורה את־בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכל מזבחי אלילים ולזנות׃15 כן נמצאו גם־בך אנשים דבקים בלקח הניקלסים אשר שנאתי׃16 שובה ואם־לא תשוב אבוא עליך מהרה ונלחמתי בם בחרב פי׃17 מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח אאכילנו מן־המן הגנוז ונתתי לו אבן לבנה ועל־האבן מפתח שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי אשר נתן לו׃18 ואל־מלאך קהל תיאטירא כתב כה אמר בן־האלהים אשר עיניו כלבת־אש ומרגלותיו כעין־נחשת קלל׃19 ידעתי את־מעשיך ואהבתך ואמונתך ועבודתך וסבלך ואשר מעשיך האחרונים רבים מן־הראשונים׃20 אך־מעט יש־לי עליך כי תניח לאשה לאיזבל האמרת נביאה אנכי ללמד ולהתעות את־עבדי לזנות ולאכל זבחי אלילים׃21 ואתן־לה זמן לשוב והיא מאנה לשוב מתזנותיה׃22 הנני מפיל אתה למשכב ואת־המנאפים עמה בצרה גדולה אם־לא ישובו ממעשיהם׃23 והרגתי במות בניה וידעו כל־הקהלות כי אני חקר כליות ולב ונתתי לכם לאיש כפרי מעלליו׃24 ואתם שאר הנמצאים בתיאטירא כל אשר־אין להם הלקח ההוא ולא ידעו את־עמקות השטן כאשר הם מתהללים לכם אני אמר לא־אשים עליכם משא אחר׃25 אפס מה־שיש לכם בו החזיקו עד־באי׃26 והמנצח ושמר את־מעשי עד־עת קץ אתן־לו שלטן על־הגוים׃27 ורעם בשבט ברזל ככלי יוצר ינפצו כאשר קבלתי גם־אנכי מאת אבי׃28 ונתתי לו כוכב השחר׃29 מי אשר־אזן לו ישמע את־אשר הרוח אמר לקהלות׃התגלות 3 1 ואל־מלאך קהל סרדיס כתב כה אמר אשר־לו שבע רוחות האלהים ושבעת הכוכבים ידעתי את־מעשיך כי־לך שם כאלו חי אתה והנך מת׃2 שקד וחזק את־השארית הקרובה למות כי לא־מצאתי מעשיך שלמים לפני אלהי׃3 זכור את אשר־קבלת ושמעת ושמרה־זאת ושובה ואם־לא תשקד הנני בא עליך כגנב ולא תדע השעה אשר אבא עליך׃4 יש־לך גם־בסרדיס שמות מעט אשר לא גאלו את־מלבושיהם ויתהלכו אתי לבשי לבנים כי ראוים הם לזאת׃5 המנצח ילבש בגדים לבנים ולא אמחה את־שמו מספר החיים ואודה שמו לפני אבי ולפני מלאכיו׃6 מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות׃7 ואל־מלאך קהל פילדלפיא כתב כה אמר הקדוש האמתי אשר בידו מפתח דוד הפתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃8 ידעתי את־מעשיך הנה נתתי לפניך שער פתוח אשר לא־יוכל איש לסגרו כי כח־מעט לך ותשמר את־דברי ולא כחשת בשמי׃9 הנני נתן אנשים מכנסת השטן אשר יאמרו יהודים אנחנו ואינם כי־דברי שקר המה הנני עשה אשר יבאו להשתחות לרגליך וידעו כי אני אהבתיך׃10 יען שמרת דבר סבלנותי אשמרך גם־אני משעת הנסיון העתידה לבוא על־תבל כלה לנסות את־ישבי הארץ׃11 הנני בא מהרה החזק באשר לך למען לא־יקח איש את־נזרך׃12 המנצח אתננו לעמוד בהיכל אלהי ולא־יצא עוד החוצה וכתבתי עליו את־שם אלהי ואת־שם עיר אלהי ירושלים החדשה הירדת משמים מעם־אלהי ואת־שמי החדש׃13 מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות׃14 ואל־מלאך קהל לודקיא כתב כה אמר האמן העד הנאמן והאמתי ראשית בריאת האלהים׃15 ידעתי את־מעשיך כי לא קר אתה ולא חם מי־יתן והיית קר או־חם׃16 כי עתה פושר אתה ולא קר ולא חם על־כן אקיאך מפי׃17 כי אמרת אך עשרתי מצאתי און לי ולא חסרתי כל ולא ידעת כי־אמלל אתה ודוי ועני ועור וערם׃18 איעצך לקנות מאתי זהב צרוף באש למען תעשיר ובגדים לבנים למען תתכסה בהם ולא תראה בשת ערותך וקלורית לתת על־עיניך למען תראה׃19 אני את־כל אשר אהב אוכיח ואיסר לכן תשקד ותשוב׃20 הנני עמד בפתח ודפק והיה כי־ישמע איש לקולי ופתח הפתח אבוא אליו וסעדתי עמו והוא עמי׃21 המנצח אתננו לשבת אתי על־כסאי כאשר נצחתי גם־אנכי ואשב את־אבי על־כסאו׃מי אשר־אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות׃22 התגלות 41 אחר הדברים האלה ראיתי והנה שער נפתח בשמים והקול הראשון אשר שמעתיו כקול שופר מדבר אלי אמר עלה הנה וארא את אשר־היה יהיה אחרי־כן׃2 וכרגע הייתי שם ברוח והנה כסא נראה בשמים ועל־הכסא ישב׃3 והישב מראהו כמראה אבן ישפה ואדם וקשת סביב לכסא ומראיה כעין ברקת׃4 וסביב לכסא ארבעה ועשרים כסאות ועל־הכסאות ראיתי את ארבעה ועשרים הזקנים ישבים מלבשים בגדים לבנים ועטרות זהב בראשיהם׃5 ומן־הכסא יוצאים ברקים ורעמים וקולות ושבעה לפידי אש בערים לפני הכסא והם שבעה רוחות האלהים׃6 ולפני הכסא ים זכוכית כעין הקרח ובתוך הכסא וסביב לכסא ארבע חיות מלאות עינים מלפניהם ומאחריהם׃7 ודמות החיה הראשונה כאריה והחיה השנית כשור ופני החיה השלישית כפני אדם ודמות החיה הרביעית כנשר מעופף׃8 וארבע החיות שש כנפים שש כנפים לאחת והן מלאות עינים מסביב ומלפנים ואין־דמי להן יומם ולילה ואמרות קדוש קדוש קדוש יהוה אלהים צבאות היה והוה ויבוא׃9 ומדי־תת החיות כבוד והדר ותודה לישב על־הכסא החי לעולמי עולמים׃10 ונפלו עשרים וארבעה הזקנים על־פניהם לפני הישב על־הכסא והשתחוו לחי עולמי עולמים ושמו את־עטרותיהם לפני הכסא לאמר׃11 לך נאה אדנינו ואלהינו לשאת כבוד והדר ועז כי אתה בראת הכל והכל ברצונך היו ונבראו׃התגלות 51 וארא בימין הישב על־הכסא ספר כתוב פנים ואחור וחתום בשבעה חתמות׃2 וארא מלאך אביר קורא בקול־גדול מי יזכה לפתח הספר ולהתיר את־חותמיו׃3 ולא־יכל איש לא בשמים לא בארץ ולא מתחת לארץ לפתח את־הספר ולא להביט בו׃4 ואב בכי גדול על־אשר אין איש זכה לפתח את־הספר ולקרא בו ולא להביט בו׃5 ויאמר אלי אחד מן־הזקנים אל־תבכה הנה נצח האריה אשר הוא משבט יהודה שרש דוד לפתח את־הספר ולהתיר שבעת חותמיו׃6 וארא והנה בין הכסא וארבע החיות ובין הזקנים עמד שה והוא כטבוח ולו שבע קרנים ושבעה עינים אשר הם שבעה רוחות האלהים השלוחים אל־כל־הארץ׃7 ויבא ויקח את־הספר מימין הישב על־הכסא׃8 ויהי בקחתו את־הספר ויפלו לפני השה ארבע החיות ועשרים וארבעה הזקנים ואיש כנורו בידו וקערות זהב מלאת קטרת אשר־הנה תפלות הקדושים׃9 וישירו שיר חדש לאמר לך נאה לקחת את־הספר ולפתח את־חותמיו כי אתה נשחטת ובדמך קנית לאלהים מכל־משפחה ולשון וכל־עם וגוי׃10 ותעש אתם מלכים וכהנים לאלהינו וימלכו על־הארץ׃11 וארא ואשמע קול מלאכים רבים סביב לכסא ולחיות ולזקנים והם רבו רבבות ואלפי אלפים׃12 קראים בקול גדול נאה לשה הטבוח לקחת עז ועשר וחכמה וגבורה והדר וכבוד וברכה׃13 וכל־בריה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ואשר על־הים וכל אשר בהם את־כלם שמעתי אמרים לאמר לישב על־הכסא ולשה הברכה וההדר והכבוד והעז לעולמי עולמים׃14 ותאמרנה ארבע החיות אמן ועשרים וארבעה הזקנים נפלו על־פניהם וישתחוו לחי עולמי העולמיםהתגלות 61 וארא השה פתח אחד מן־שבעה החתמות ואשמע אחת מארבע החיות מדברת וקולו כקול רעם לאמר בא וראה׃2 ואביט והנה סוס לבן והרכב עליו קשת בידו ותנתן־לו עטרה ויצא מנצח ולמען ינצח׃3 וכפתחו את־החותם השני ואשמע את־החיה השנית אמרת בא וראה׃4 ויצא סוס שני והוא אדם ולרכבו נתן להעביר את־השלום מן־הארץ למען יהרגו איש את־אחיו ותנתן־לו חרב גדולה׃5 וכפתחו את־החותם השלישי ואשמע את־החיה השלישית אמרת בא וראה ואביט והנה סוס שחר וביד רכבו מאזנים׃6 ואשמע קול מתוך ארבע החיות אמר קב חטים בדינר ושלשה קבים שערים בדינר ואת־השמן והיין אל־תשחת׃7 וכפתחו את־החותם הרביעי ואשמע את־החיה הרביעית אמרת בא וראה׃8 וארא והנה סוס ירקרק והרכב עליו שמו מות ושאול יוצאת לרגליו וינתן להם שלטן על־רביעית הארץ להמית בחרב וברעב ובדבר ובחית הארץ׃9 וכפתחו החותם החמישי וארא מתחת למזבח את־נפשות הטבוחים על־דבר האלהים ועל־העדות אשר היתה בפיהם׃10 ויזעקו בקול גדול ויאמרו אדני הקדוש והאמתי עד־מתי לא תשפט ולא־תקום את־דמינו מישבי הארץ׃11 ויתן לכל־אחד מהם שמלה לבנה ויאמר אליהם לנוח עוד זמן מעט עד־מלאת מספר חבריהם ואחיהם שסופם להרג כמוהם׃12 וארא בפתחו את־החותם הששי והנה רעש גדול ויקדר השמש כשק שער והירח נהפך לדם׃13 וכוכבי השמים נפלו ארצה כאשר תנוע תאנה ברוח חזקה והשליכה פגיה׃14 והשמים משו כספר נגלל וכל־הר ואי ממקומם נעתקו׃15 ומלכי הארץ והנגידים ושרי האלפים והעשירים והתקיפים וכל־עבד וכל־בן־חרים התחבאו במערות ובסלעי ההרים׃16 ויאמרו אל־ההרים ואל־הסלעים נפלו עלינו וכסונו מפני הישב על־הכסא ומפני חמת השה׃17 כי בא יום אפו הגדול ומי יעמד׃התגלות 71 ואחרי־כן ראיתי ארבעה מלאכים עמדים בארבע כנפות הארץ ויעצרו בארבע רוחות הארץ אשר לא־תשב רוח לא בארץ ולא בים ולא בכל־עץ׃2 וארא מלאך אחר עלה ממזרח־שמש ובידו חתמת אלהים חיים ויקרא קול גדול אל־ארבעה המלאכים אשר־נתן להם לחבל הארץ והים לאמר׃3 אל־תחבלו את־הארץ ואת־הים ואת־העץ עד אם־חתמנו את־עבדי אלהינו על־מצחותם׃4 ואשמע מספר החתומים מאה אלף וארבעים וארבעה אלף והם חתומים מכל־שבטי בני ישראל׃5 לשבט יהודה חתומים שנים עשר אלף לשבט ראובן חתומים שנים עשר אלף לשבט גד חתומים שנים עשר אלף׃6 לשבט אשר חתומים שנים עשר אלף לשבט נפתלי חתומים שנים עשר אלף לשבט מנשה חתומים שנים עשר אלף׃7 לשבט שמעון חתומים שנים עשר אלף לשבט לוי חתומים שנים עשר אלף לשבט יששכר חתומים שנים עשר אלף׃8 לשבט זבלון חתומים שנים עשר אלף לשבט יוסף חתומים שנים עשר אלף לשבט בנימן חתומים שנים עשר אלף׃9 אחרי־כן ראיתי והנה המון רב אשר לא־יכל איש למנותו מכל־הגוים והמשפחות והעמים והלשנות ויעמדו לפני הכסא ולפני השה והם מלבשים שמלות לבנות וכפות תמרים בידיהם׃10 ויקראו בקול־גדול לאמר הישועה לאלהינו הישב על־הכסא ולשה׃11 וכל־המלאכים עמדו סביב לכסא וסביב לזקנים ולארבע החיות ויפלו על־פניהם לפני הכסא וישתחוו לאלהים׃12 ויאמרו אמן הברכה והכבוד והחכמה והתודה וההדר והכח והעז לאלהינו לעולמי עולמים אמן׃13 ויען אחד מן־הזקנים ויאמר אלי אלה המלבשים בגדי לבן מי המה ומאין באו׃14 ואמר אליו אדני אתה ידעת ויאמר אלי אלה הם הבאים מן־הצרה הגדולה ויכבסו את־שמלתם וילבינום בדם השה׃15 לכן הנם לפני כסא־האלהים ומשרתים אותו בהיכלו יומם ולילה והישב על־הכסא יתן משכנו עליהם׃16 לא־ירעבו עוד ולא יצמאו ולא־יכם שמש ושרב׃17 כי השה אשר בתוך הכסא הוא ירעם ועל־מבועי מים חיים ינהלם ומחה אלהים כל־דמעה מעיניהם׃התגלות 81 וכפתחו החותם השביעי ותהי דממה בשמים כחצי שעה׃2 וארא את־שבעת המלאכים העמדים לפני האלהים וינתנו להם שבעה שופרות׃3 ויבא מלאך אחר ויגש אל־המזבח ומחתת זהב בידו ותנתן־לו קטרת הרבה לתת עם־תפלות כל־הקדשים על־מזבח הזהב אשר לפני הכסא׃4 ויעל עשן הקטרת עם־תפלות הקדשים מיד המלאך לפני אלהים׃5 ויקח המלאך את־המחתה וימלאה אש מעל־המזבח וישלך על־הארץ ויהי קולות ורעמים וברקים ורעש׃6 ושבעה המלאכים ההם אשר בידם שבעת השופרות התעתדו לתקע׃7 והמלאך הראשון תקע בשופר ויהי־ברד ואש בלולים בדם ותשלך ארצה ותשרף שלישית העץ וכל־ירק עשב נשרף׃8 והמלאך השני תקע בשופר והנה כדמות הר גדול בער באש השלך אל־תוך הים ותהי שלישית הים לדם׃9 ותמת שלישית כל־נפש חיה אשר בים ושלישית האניות נשחתה׃10 והמלאך השלישי תקע בשופר ויפל מן־השמים כוכב גדול בער כלפיד ויפל על־שלישית הנהרות ועל־מעינות המים׃11 ושם הכוכב נקרא לענה ותהי שלישית המים ללענה ורבים מבני אדם מתו מן־המים כי מרים הם׃12 והמלאך הרביעי תקע בשופר ותכה שלישית השמש ושלישית הירח ושלישית הכוכבים למען תחשך שלישיתם והיום לא יאיר שלישיתו ואף לא הלילה׃13 וארא ואשמע נשר אחד מעופף בחצי השמים והוא קורא קול גדול אוי אוי אוי לישבי הארץ מיתר קלות השופר אשר שלשת המלאכים עתידים לתקע׃התגלות 91 והמלאך החמישי תקע בשופר וארא כוכב נפל מן־השמים לארץ ולו נתן מפתח באר התהום׃2 ויפתח את־באר התהום ויעל קיטור מן־הבאר כקיטור כבשן גדול ויחשך השמש והרקיע מקיטור הבאר׃3 ומן־הקיטר יצא ארבה על־הארץ ושלטן נתן להם כשלטן עקרבי הארץ׃4 ויאמר להם אשר לא ישחיתו את־עשב הארץ ולא כל־ירק ולא כל־עץ כי אם־את־בני האדם אשר אין־להם חותם האלהים במצחותם׃5 ולא נתן להם להמיתם רק להכאיבם חמשה חדשים וכאבם ככאב איש אשר יכהו העקרב׃6 ובימים ההם יבקשו בני־אדם את־המות ולא ימצאהו וישאלו את־נפשם למות והמות יברח מהם׃7 ויהי מראה הארבה כמראה סוסים ערוכי מלחמה ועל־ראשיהם כעטרות כעין זהב ופניהם כפני אדם׃8 ושער להם כשער נשים ושניהם שני אריה׃9 ושרינים להם כשריני ברזל וקול כנפיהם כקול מרכבות סוסים רבים ערוכים למלחמה׃10 וזנבות להם כזנבות עקרבים ועקצים בזנבותם והשלטו לענות את־בני האדם חמשה חדשים׃11 ומלאך התהום הוא מלך עליהם ושמו אבדון בעברית ואפוליון ביונית׃12 אוי אחד חלף הלך לו ואוי שני ושלישי באים אחריו׃13 והמלאך הששי תקע בשופר ואשמע קול אחד מארבע קרנות מזבח הזהב אשר לפני אלהים׃14 ויאמר למלאך הששי אשר השופר בידו התר את־ארבעה המלאכים ההם האסורים על־הנהר הגדול נהר־פרת׃15 ויתרו ארבעה המלאכים אשר היו נכונים לשעה וליום ולחדש ולשנה להמית שלישית בני האדם׃16 ומספר צבאות הפרשים עשרים אלף רבוא ואני שמעתי מספרם׃17 וכן ראיתי במראה את־הסוסים ורכביהם אשר שרינותיהם כעין אש ותכלת וגפרית וראשי הסוסים כראשי אריות ומפיהם יוצא אש וקיטור וגפרית׃18 ותומת שלישית בני אדם בשלש מגפות האלה באש ובקיטור ובגפרית היצאות מפיהם׃19 כי־כח הסוסים בפיהם ובזנבותם כי זנבותם כנחשים וראשים להם ובהם ישחיתו׃20 ושאר בני אדם אשר לא מתו במגפות האלה בכל־זאת לא־שבו ממעשי ידיהם מהשתחות עוד לשדים ולעצבי זהב וכסף ונחשת ואבן ועץ אשר לא־יראו ולא־ישמעו ולא יהלכו׃21 ולא שבו מדרכם ויוסיפו לרצח ולכשף ולזנות ולגנב׃התגלות 101 וארא מלאך אחר אביר יורד מן השמים והוא עטה ענן ועל־ראשו כמראה הקשת אשר בענן ופניו כשמש ורגליו כעמודי אש׃2 ובידו ספר קטן פתוח וישם את־רגל ימינו על־הים ואת־שמאלו על־הארץ׃3 ויקרא בקול גדול כאשר ישאג האריה ובקראו דברו שבעת הרעמים בקולתיהם׃4 וכדבר שבעת הרעמים בקולתיהם חפצתי לכתב ואשמע קול מן־השמים לאמר חתום את אשר־דברו שבעת הרעמים ואל־תכתב זאת׃5 והמלאך אשר־ראיתיו עמד על־הים ועל־הארץ הרים ימינו אל־השמים׃6 וישבע בחי עולמי העולמים אשר־ברא את־השמים וכל־אשר בהם והארץ וכל־אשר בה והים וכל־אשר־בו שאין עוד שהות׃7 אבל בימי קול המלאך השביעי בעמדו לתקוע ונשלם סוד האלהים כאשר בשר את־עבדיו הנביאים׃8 והקול אשר שמעתי מן־השמים דבר אלי שנית לאמר לך וקח את־הספר הקטן הפתוח אשר ביד־המלאך העמד על־הים ועל־הארץ׃9 ואבא אל־המלאך ואמר אליו תנה־לי את־הספר ויאמר אלי קח ואכל אתו והוא ימר בבטנך ובפיך יהיה מתוק כדבש׃10 ואקח את־הספר מיד־המלאך ואכלהו ויהי בפי כדבש למתוק ואחרי אכלי אתו ותמלא בטני מרורים׃11 ויאמרו אלי עוד תשוב תנבא על־עמים וגוים ולשנות ומלכים רבים׃התגלות 11 1 וינתן־לי קנה והוא כמטה ויעמד המלאך ויאמר קום ומד את־היכל יהוה ואת המזבח ואת המשתחוים בו׃ 2 והחצר אשר מחוץ להיכל אתה נטש ואל־תמדנה כי־לגוים נתנה ורמסו את־עיר הקדש ארבעים ושנים חדשים׃ 3 ונתתי לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים והם מתכסים בשקים׃ 4 אלה הם שני הזיתים ושתי המנרות העמדים לפני אלהי הארץ׃ 5 וכי־יבקש איש להרע להם אש יצאת מפיהם אכלת את־איביהם וכן כל־המבקש להרע להם מות יומת׃ 6 והם יש־לאל ידם לעצר את־השמים ולא־יהיה מטר בימי נבואתם וישלטו על־המים להפכם לדם ועל־הארץ להכתה בכל־נגע מדי יחפצו׃ 7 ובכלותם עדותם החיה העלה מתהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם׃ 8 והיתה נבלתם ברחוב העיר הגדולה הנקראת כפי הרוח בשם סדום ומצרים אשר־שם נצלב גם־אדניהם׃ 9 ורבים מן־העמים והמשפחות והלשנות והגוים יראו את־נבלתם ימים שלשה וחצי ולא יתנו לשום את־גויתם בקברים׃ 10 וישבי הארץ ישמחו עליהם ויעלזו וישלחו מנות איש לרעהו כי שני הנביאים האלה הכאיבו את־ישבי הארץ׃ 11 ויהי אחרי ימים שלשה וחצי ותבא בהם רוח חיים מאת האלהים ויעמדו על־רגליהם ואימה גדולה נפלה על־כל־ראיהם׃ 12 וישמעו קול גדול מן־השמימה מדבר אליהם לאמר עלו הנה ויעלו בענן השמימה ועיני שנאיהם ראות׃ 13 ובשעה ההיא היה רעש גדול ותפל עשירית העיר ושבעת אלפים בני־אדם למספר שמותם נהרגו ברעש והנשארים רעדה אחזתם ויתנו כבוד לאלהי השמים׃ 14 אוי שני חלף הלך לו ואוי שלישי מהרה יבוא׃ 15 והמלאך השביעי תקע בשופר ויהי קלות גדולים בשמים ויאמרו הנה ממלכת העולם היתה לאדנינו ולמשיחו והוא ימלך לעולמי עולמים׃ 16 ועשרים וארבעה הזקנים הישבים לפני האלהים על־כסאותם נפלו על־פניהם וישתחוו לאלהים׃ 17 ויאמרו מודים אנחנו לך יהוה אלהים צבאות ההוה והיה ויבוא כי לבשת עזך הגדול ותמלך׃ 18 והגוים קצפו ויבא קצפך ועת לשפט המתים ולתת שכר לעבדיך הנביאים ולקדשים וליראי שמך למקטנם ועד־גדולם ולהשחית את־משחיתי הארץ׃ 19 ויפתח היכל יהוה בשמים וירא ארון בריתו בהיכלו ויהי ברקים וקלות ורעמים ורעש וברד כבד׃ התגלות 12 1 ואות גדול נראה בשמים אשה אשר־השמש לבושה והירח תחת רגליה ועל־ראשה עטרת שנים עשר כוכבים׃2 והיא הרה ותזעק בחבליה ובצירי לדתה׃3 וירא אות אחר בשמים והנה תנין גדול אדם כאש ולו שבעה ראשים ועשר קרנים ועל־ראשיו שבעה כתרים׃4 וסחב בזנבו מן־השמים שלישית הכוכבים וישליכם ארצה ויתיצב התנין לפני האשה אשר החלה ללדת למען בלע את־בנה בלדתה׃5 ותלד בן זכר אשר־ירעה כל־הגוים בשבט ברזל וילקח בנה אל־האלהים ואל־כסאו׃6 והאשה ברחה המדברה אשר־שם הוכן־לה מקום מאת אלהים למען יכלכלוה שם ימים אלף ומאתים וששים׃7 ותהי מלחמה בשמים מיכאל הוא ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו׃8 ולא התחזקו וגם מקומם לא־נמצא עוד בשמים׃9 וישלך התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר־נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא השלך ארצה ומלאכיו עמו השלכו׃10 ואשמע קול גדול בשמים ויאמר עתה באה ישועת אלהינו ועזו ומלכותו וממשלת משיחו כי הורד שוטן אחינו העמד לשטנם לפני אלהינו יומם ולילה׃11 והם נצחהו בדם־השה ובדבר עדותם ולא־אהבו את־נפשם עד למות׃12 על־כן רנו שמים ושכניהם אוי לכם ישבי ארץ וים כי־ירד אליכם המלשין בחמה גדולה מדעתו כי תקצר עתו׃13 ויהי כאשר ראה התנין כי השלך ארצה וירדף את־האשה אשר ילדה את־הזכר׃14 ויתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול לעוף המדברה אל־מקומה אשר תכלכל־שם מועד מועדים וחצי מפני הנחש׃15 וישלח הנחש נהר־מים מפיו אחרי האשה לשטפה בנהר׃16 ותעזר הארץ את־האשה ותפתח הארץ את־פיה ותבלע את־הנהר אשר־שלח התנין מפיהו׃17 ויקצף התנין על־האשה וילך לעשות מלחמה עם־יתר זרעה השמרים פקודי אלהים ואשר עדות ישוע בפיהם׃התגלות 13 1 ואהי עמד על־חול הים וארא חיה עלה מן־הים ולה עשר קרנים ושבעה ראשים ובקרניה עשרה כתרים ובראשיה שמות גדופים׃2 והחיה אשר ראיתי מראה כמראה הנמר ורגליה רגלי דב ופיה פי אריה ויתן־לה התנין את־כחו ואת־כסאו וממשל רב׃3 וארא והנה אחד מראשיה כפצוע פצע למות ומכת מות אשר־לה נרפאה ותשתומם כל־הארץ אחרי החיה׃4 וישתחוו לתנין אשר־נתן ממשלה לחיה וישתחוו לחיה ויאמרו מי ידמה לחיה ומי יוכל להלחם אתה׃5 וינתן לה פה ממלל גדלות ונאצות ושלטן נתן־לה לעשות (מלחמה) ארבעים ושנים חדשים׃6 ותפתח את־פיה לנאץ את־האלהים ותנאץ את־שמו ואת־משכנו ואת־השכנים בשמים׃7 וינתן לה לעשות מלחמה עם־הקדשים ולנצחם ותנתן לה ממשלה על־כל־משפחה ועם ולשון וגוי׃8 וישתחוו לה כל־ישבי הארץ אשר לא־נכתבו שמותם בספר החיים אשר לשה הטבוח מיום הוסד תבל׃9 כל־אשר אזן לו ישמע׃10 המוליך שבי ילך בשבי וההרג בחרב הרג יהרג בחרב בזאת סבלנות ואמונת הקדשים׃11 וארא חיה אחרת עלה מן־האדמה ולה שתי קרנים כקרני השה ומדברת כתנין׃12 והיא עשה כל־פקודי החיה הראשונה בפניה ומביאה את־הארץ וישביה להשתחות לחיה הראשונה אשר־נרפאה מכת מות אשר־לה׃13 ונתנת אותות גדלות וגם־אש מן־השמים תוריד ארצה לעיני בני אדם׃14 ומתעה את־ישבי הארץ באותות אשר נתן־לה לעשות בפני החיה באמרה אל־ישבי הארץ לעשות צלם לחיה אשר־הכתה מכת־חרב ותחי׃15 וינתן־לה לתת רוח בצלם החיה עד־כי ידבר צלם החיה וכל אשר־לא ישתחוו לצלם החיה תסגירם למות׃16 ותעש את־אשר כלם למקטן ועד־גדול אם־אביון ואם־עשיר גם־בני החרים גם־העבדים יתוו תו על־יד ימינם או על־מצחתם׃17 ולא־יוכל איש לקנות או למכר כי אם־בהיות עליו תו החיה או שמה או־מספר שמה׃18 בזאת חכמה מי שבינה לו יחשב מספר החיה כי מספר אדם הוא ומספרו שש מאות וששים ושש׃התגלות 14 1 וארא והנה־שה עמד על־הר ציון ועמו מאת אלף וארבעים וארבעה אלפים ושמו ושם אביו כתוב על־מצחותם׃2 ואשמע קול מן־השמים כקול מים רבים וכקול רעם גדול והקול אשר־שמעתי כקול תפשי כנור מנגנים בכנורותיהם׃3 וישירו שיר חדש לפני הכסא ולפני ארבע החיות ולפני הזקנים ואין איש יכל ללמד את־השיר זולתי מאת האלף וארבעים וארבעת האלפים הנקנים מן־הארץ׃4 אלה הם אשר לא־נגאלו בנשים כי־כבתולות המה אלה הם ההלכים אחרי השה אל־כל־אשר ילך אלה נקנו מתוך בני האדם לראשית בכורים לאלהים ולשה׃5 ותרמית לא־נמצאה בפיהם כי תמימים המה לפני כסא האלהים׃6 וארא מלאך אחר מעופף בחצי השמים ובפיו בשורת עולם לבשר את־ישבי הארץ ואת־כל־גוי ומשפחה ולשון ועם׃7 ויקרא בקול גדול יראו את־האלהים והבו־לו כבוד כי באה עת משפטו והשתחוו לעשה שמים וארץ את־הים ומעינות המים׃8 ומלאך אחר בא אחריו ויאמר נפלה נפלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל־הגוים מיין חמת תזנתה׃9 ומלאך שלישי בא אחריהם ויקרא בקול גדול כל־אשר ישתחוה לפני החיה ולפני צלמה ונשא את־תוה על־מצחו או על־ידו׃10 גם־הוא ישתה מיין חמת אלהים הנמסך ולא מהול בכוס זעמו וענה באש וגפרית לפני המלאכים הקדשים ולפני השה׃11 ועלה עשן ענוים לעולמי־עד והמשתחוים לחיה ולצלמה ואשר ישא את־תו שמה לא ימצאו מנוחה יומם ולילה׃12 בזאת סבלנותם של־הקדשים השמרים את־מצות האלהים ואת־אמונת ישוע׃13 ואשמע קול מן־השמים מדבר אלי כתב אשרי המתים אשר־ימותו באדון מעתה אמנם כן אמר הרוח למען ינוחו מעמלם כי מעשיהם הלכים אחריהם׃14 וארא והנה ענן בהיר ועל־הענן ישב כדמות בן־אדם ועטרת זהב על־ראשו ובידו מגל מלטש׃15 ומלאך אחר יצא מן־ההיכל ויזעק בקול גדול אל־הישב על־הענן לאמר שלח מגלך וקצר כי באה העת לקצר כי יבש קציר הארץ׃16 וישלח הישב בענן את־מגלו בארץ והארץ נקצרה׃17 ומלאך אחר יצא מן־ההיכל אשר בשמים וגם־לו מגל מלטש בידו׃18 ויצא מלאך אחר מן־המזבח ולו ממשלת האש ויקרא קול גדול אל־אשר בידו המגל המלטש לאמר שלח מגלך המלטש ובצר את־אשכלת גפן הארץ כי־בשלו ענביהם׃19 וינף המלאך את־מגלו על־הארץ ויבצר את־אשכלת גפן הארץ וישליכם בגת־חמת אלהים הגדולה׃20 ותדרך הגת מחוץ לעיר ויצא־דם מן־הגת ויעל עד רסני הסוסים דרך־אלף ושש מאות ריס׃התגלות 15 1 וארא אות אחר בשמים גדול ונפלא שבעה מלאכים נשאים את־שבע המכות האחרנות כי בהן כלה זעם אלהים׃2 וארא כים זכוכית בלול באש ואת־המתגברים על־החיה ועל־צלמה ועל־תוה ועל־מספר שמה עמדים על־ים הזכוכית וכנרות אלהים בידיהם׃3 וישירו את־שירת משה עבד אלהים ושירת השה לאמר גדולים מעשיך ונפלאים יהוה אלהים צבאות צדק ואמת דרכיך מלך הגוים׃4 מי לא ייראך יהוה ולא יתן כבוד לשמך כי־קדוש אתה לבדך כי כל־הגוים יבאו וישתחוו לפניך כי־נגלו משפטי צדקך׃5 ואחרי כן ראיתי והנה נפתח היכל משכן העדות בשמים׃6 ויצאו מן־ההיכל שבעה המלאכים הנשאים את־שבע המכות והם מלבשים בד טהור וצח וחגורים אזורי זהב על־חזותיהם׃7 ואחת מארבע החיות נתנה לשבעת המלאכים שבע קערת זהב מלאות חמת האלהים החי לעולמי עולמים׃8 וימלא ההיכל עשן מכבוד אלהים ועזו ולא־יכל איש לבוא אל־ההיכל עד אשר כלו שבע המכות אשר בידי שבעה המלאכים׃התגלות 16 1 ואשמע קול גדול מן־ההיכל אמר אל־שבעת המלאכים לכו הריקו את־שבע קערת חמת האלהים ארצה׃2 וילך הראשון וירק את־קערתו על־הארץ ויהי שחין רע ומכאיב באנשים אשר־עליהם תו החיה ובמשתחוים לצלמה׃3 וירק השני את־קערתו על־הים ויהי לדם כדם חלל ותמת כל־נפש חיה אשר בים׃4 וירק השלישי את־קערתו בנהרות ובמעינות המים ויהיו לדם׃5 ואשמע את־מלאך המים אמר צדיק אתה ההוה והיה והקדוש כי־כן שפטת׃6 כי דם קדשים ונביאים שפכו ודם השקיתם כי־גמול ידם הוא׃7 ואשמע את־המזבח אמר אמנם כן יהוה אלהים צבאות אמת וצדק משפטיך׃8 וירק המלאך הרביעי את־קערתו על־השמש וינתן לו ללהט את־בני האדם באש׃9 וילהטו בני־אדם בחם גדול ויגדפו את־שם אלהים אשר־לו ממשלת המכות האלה ולא שבו לתת־לו הכבוד׃10 וירק החמישי את־קערתו על־כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו את־לשונם מכאב לב׃11 ויגדפו את־אלהי השמים ממכאבם ושחינם ולא שבו ממעשיהם׃12 וירק הששי את־קערתו על־הנהר הגדול נהר־פרת ויחרבו מימיו לישר מסלה למלכים הבאים ממזרח־שמש׃13 וארא והנה מפי התנין ומפי החיה ומפי נביא השקר יצאות שלש רוחות טמאות דומת לצפרדעים׃14 כי רוחות השדים הנה והן עשות אותות ויצאות אל־מלכי ארץ ותבל כלה לאספם למלחמת היום ההוא הגדול יום אלהי הצבאות׃15 הנני בא כגנב אשרי השקד ושמר את־בגדיו פן־ילך ערם וראו את־ערותו׃16 ויאסף אתם אל־המקום הנקרא בעברית הר מגדון׃17 וירק המלאך השביעי את־קערתו באויר ויצא קול גדול מהיכל השמים מן־הכסא ויאמר היה נהיתה׃18 ויהיו קלות ורעמים וברקים ויהי רעש גדול אשר לא־היה כמהו למן־היות אדם על־הארץ כי גדול הרעש עד־מאד׃19 והעיר הגדולה נחלקה לשלשה חלקים ותפלנה ערי הגוים ותזכר בבל הגדולה לפני אלהים לתת־לה כוס יין חמת אפו׃20 וינס כל־אי וההרים לא נמצאו׃21 ואבני ברד כככר משקלם ירדו מן השמים על־בני האדם ויגדפו בני־האדם את־האלהים על־אדות מכת הברד כי־כבדה מכתו מאד׃התגלות 17 1 ויבא אחד מן־שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את־משפט הזונה הגדולה הישבת על־מים רבים׃2 אשר זנו אחריה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה׃3 ויביאני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על־חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדופים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים׃4 והאשה לבושה ארגמן ושני והיא מכללה בזהב ואבן־יקרה ופנינים ובידה כוס זהב מלאה תועבות וטמאת תזנותה׃5 ועל־מצחה כתוב שם בדרך סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה׃6 וארא את־האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על־המראה שמה גדולה׃7 ויאמר אלי המלאך למה זה השתוממת אני אגיד לך את־סוד האשה והחיה הנשאת אתה בעלת שבעת הראשים ועשרת הקרנים׃8 החיה אשר ראית היא היתה ואיננה והיא תעלה מתהום ותרד לאבדון וישבי הארץ אשר שמם איננו נכתב בספר החיים מיום הוסד תבל ישתוממו בראתם את־החיה אשר היתה ואיננה ותבוא׃9 זה המובן ובו חכמה שבעת הראשים שבעת הרים המה אשר האשה ישבת עליהם׃10 ושבעה מלכים המה חמשה מהם נפלו והאחד ישנו והאחר עוד לא־בא והיה כי יבוא עמד יעמד לזמן מעט׃11 והחיה אשר היתה ואיננה והוא שמיני והוא מן־השבעה וירד לאבדון׃12 ועשר הקרנים אשר ראית עשרה מלכים הם אשר לא־קבלו מלכות עד־הנה רק לשעה אחת ממשלה כמלכים יקבלו עם־החיה׃13 ולהם עצה אחת ואת־כחם ואת־ממשלתם יתנו לחיה׃14 המה ילחמו בשה והשה יוכל להם כי הוא אדני האדנים ומלך המלכים ואשר עמו קרואים ובחירים ונאמנים המה׃15 ויאמר אלי המים ההם אשר ראית אשר הזונה ישבת עליהם עמים והמנים המה וגוים ולשנות׃16 ועשר הקרנים אשר ראית והחיה המה ישנאו את־הזונה ועשוה גלמודה וערמה ואכלו את־בשרה ואתה ישרפו באש׃17 כי האלהים נתן בלבם לעשות את־עצתו ולעשות עצה אחת ולתת את־ממשלתם לחיה עד כי־ישלמו דברי האלהים׃18 והאשה אשר ראית היא העיר הגדולה אשר־היא גברת ממלכות הארץ׃התגלות 18 1 אחרי־כן ראיתי מלאך אחר יורד מן־השמים והוא כביר־כח והארץ האירה מכבדו׃2 ויקרא בקול עז לאמר נפלה נפלה בבל הגדולה ותהי נוה שעירים ומשמר לכל־רוח טמא ומשמר לכל־עוף טמא ונמאס׃3 כי מיין חמת זנותה שתו כל־הגוים ומלכי ארץ זנו אחריה וסחרי ארץ משפעת תענגיה העשירו׃4 ואשמע קול אחר מן־השמים אמר צאו ממנה עמי פן־תתחברו אל־חטאתיה ופן־תכו ממכותיה׃5 כי־חטאתיה הגיעו עד־לשמים ויזכר אלהים את־עונותיה׃6 שלמו־לה גמולה שגמלה לכם ועשו־לה כפלים כפעלה בכוס אשר מסכה מסכו־לה כפלים׃7 כאשר התרוממה והתענגה כן תנו־לה חבל ואבל כי אמרה בלבבה אני ישבתי מלכה ולא אהיה אלמנה ואבל לא אראה׃8 על־כן ביום אחד תבאנה מכותיה מות ואבל ורעב ונשרפה במו־אש כי חזק יהוה אלהים השפט אתה׃9 ובכו וספדו עליה מלכי־ארץ אשר זנו והתענגו עמה כי יראו את־עשן שרפתה׃10 ומרחוק יעמדו מפני אימת ענויה ואמרו אוי אוי לך בבל העיר הגדולה העיר החזקה כי־בשעה אחת בא משפטך׃11 וסחרי הארץ בכים ומתאבלים עליה כי עתה לא־יקנה עוד איש את־משא אניותם׃12 את־משא זהב וכסף ואבן יקרה ופנינים ובוץ וארגמן ומשי ושני וכל־עצי בשם וכל־כלי שנהבים וכל־כלי עץ יקר וכלי נחשת וברזל ושיש׃13 וקנמון ואמומון וקטרת סמים ומר ולבונה ויין ושמן וסלת וחטים ומקנה וצאן וסוסים ומרכבות ועבדים ונפש אדם׃14 והמגדים מחמד נפשך אזלו ממך וכל־שמן ומצהיר אבד ממך ולא תמצא עוד׃15 ורכליהם אשר העשירו ממנה יעמדו מרחוק מפני אימת ענויה ובכו והתאבלו׃16 ואמרו אוי אוי העיר הגדולה המכסה שש וארגמן ושני ומכללה זהב ואבן יקרה ופנינים כי־בשעה אחת החרב העשר הגדול הזה׃17 וכל־חבל וכל־בעל־מעברת והמלחים וכל־עשי מלאכה בים עמדו מרחוק׃18 ויצעקו בראתם עשן שרפתה ויאמרו מי בערים כעיר הגדולה׃19 ויזרקו עפר על־ראשיהם ויצעקו בכה וספוד לאמר אוי אוי העיר הגדולה אשר־בה העשירו מהונה כל אשר־להם אניות בים כי־בשעה אחת החרבה׃20 רנו עליה השמים והשליחים הקדשים והנביאים כי־שפט אלהים את־משפטכם ממנה׃21 וישא מלאך נורא אבן גדולה כפלח רכב וישליכה אל־תוך הים ויאמר ככה תשלך במערצה בבל העיר הגדולה ולא תמצא עוד׃22 וקול המנגנים בכנור והמזמרים ומחללים בחלילים ומחצרים בחצצרות בל־ישמע עוד בתוכך וכל־חרש וחשב בל־ימצא בך עוד וקול רחים בל־ישמע עוד בקרבך׃23 ואור נר לא־יאיר לך עוד וקול חתן וקול כלה לא־ישמע בך עוד כי כנעניך היו נכבדי ארץ ובכשפיך נדחו כל־הגוים׃24 ובה נמצא דם הנביאים והקדשים וכל־הרוגי ארץ׃התגלות 19 1 אחרי־כן שמעתי קול גדול כקול המון רב בשמים האמרים הללויה הישועה והכבוד והעז לאלהינו׃2 כי־אמת וישר משפטיו כי־השיב גמול על־הזונה הגדולה אשר־השחיתה את־הארץ בתזנתה לדרש מידה את־דם־עבדיו׃3 ויאמרו שנית הללויה ועשנה יעלה לעולמי עולמים׃4 ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על־פניהם וישתחוו לאלהים הישב על־הכסא ויאמרו אמן הללויה׃5 וקול יוצא מן־הכסא ויאמר הללו את־אלהינו כל־עבדיו ויראיו הקטנים עם־הגדולים׃6 ואשמע קול כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים ויאמרו הללויה כי־מלך אלהינו יהוה צבאות׃7 נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד כי באה חתנת השה ואשתו התקדשה׃8 וינתן לה ללבש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים׃9 ויאמר אלי כתב אשרי הקרואים אל־משתה חתנת השה ויאמר אלי אלה הדברים אמת הם דברי אלהים׃10 ואפל לרגליו להשתחות לו ויאמר אלי ראה אל־תעשה־זאת עבד אני כמוך וחבר לך ולאחיך אשר עדות ישוע בפיהם השתחוה לאלהים כי עדות ישוע היא רוח הנבואה׃11 וארא את־השמים נפתחים והנה־סוס לבן והרכב עליו יקרא לו נאמן ואמתי ובצדק הוא שפט ולחם׃12 ועיניו כלבת־אש ועטרות הרבה בראשו ולו שם כתוב אשר לא־ידע איש כי אם־הוא לבדו׃13 והוא לבוש לבוש מאדם בדם ושמו נקרא דבר האלהים׃14 וצבאות השמים יצאים אחריו על־סוסים לבנים והם מלבשים בגדי־בוץ לבן וטהור׃15 ומפיו יצאת חרב חדה להכות את־הגוים והוא ירעם בשבט ברזל והוא דרך פורת יין חמת־אף אלהי הצבאות׃16 ועל־בגדו ועל־ירכו כתוב שם מלך המלכים ואדני האדנים׃17 וארא מלאך אחד עמד בשמש ויזעק קול גדול ויאמר אל־צפור כל־כנף אשר־תעוף בחצי השמים באו והאספו על־זבח הגדול אשר לאלהים׃18 ואכלתם בשר מלכים ובשר שרי אלפים ובשר גבורים ובשר סוסים ורכביהם ובשר כל־בני חורים ועבדים הקטנים עם־הגדולים׃19 וארא את־החיה ומלכי הארץ ואגפיהם נקהלים לעשות מלחמה עם־הרכב על־הסוס ועם־צבאו׃20 ותתפש החיה ונביא השקר אתה אשר־עשה האותות לפניה והדיח בהן את־נשאי תו־החיה והמשתחוים לצלמה ושניהם השלכו חיים באגם־האש הבער בגפרית׃21 והנשארים נהרגו בחרב היוצאת מפי־הרכב על־הסוס וכל־העוף שבעו מבשרם׃התגלות 20 1 וארא מלאך יורד מן־השמים ובידו מפתח התהום וכבל גדול׃2 ויתפש את־התנין את־הנחש הקדמוני הוא המלשין והוא השטן ויאסרהו אלף שנים׃3 וישליכהו אל־תהום ויסגר עליו ויחתם עליו למען אשר לא־ידיח עוד את־הגוים עד־מלאת אלף השנים ואחרי־כן יתר לזמן מצער׃4 וארא כסאות וישבו עליהם והמשפט נתן בידם ונפשות ההרוגים על־עדות ישוע ועל־דבר האלהים ואשר לא השתחוו לחיה ולצלמה ולא קבלו את־תוה על־מצחותם ועל־ידם ויחיו וימלכו עם־המשיח אלף שנים׃5 ויתר המתים לא־חיו עד־מלאת אלף השנים זאת התחיה הראשונה׃6 ומי שיש־לו חלק בתחיה הראשונה אשריו וקדוש הוא בהם לא־ישלט המות השני כי יהיו כהנים לאלהים ולמשיחו ומלכו אתו אלף שנים׃7 ואחרי כלות אלף השנים יתר השטן מבית משמרו׃8 ויצא להדיח את־הגוים בארבע כנפות הארץ את־גוג ומגוג ולקבצם למלחמה אשר מספרם כחול הים׃9 ויעלו על־מרחבי ארץ ויסבו את־מחנה הקדשים ואת־העיר החביבה ותרד אש (מאת האלהים) מן־השמים ותאכל אתם׃10 והשטן אשר הדיחם השלך באגם־אש וגפרית אשר־שם גם־החיה ונביא השקר ויסרו יומם ולילה לעולמי עולמים׃11 וארא כסא לבן וגדול והישב עליו מפניו נסו ארץ ושמים ולא־נמצא להם מקום׃12 וארא את־המתים הקטנים עם־הגדלים עמדים לפני הכסא וספרים נפתחים ויפתח ספר אחר והוא ספר החיים וישפטו המתים מן־הכתוב בספרים כמעשיהם׃13 וישב הים את־מתיו והמות והשאול השיבו את־מתיהם וישפטו איש איש כמעשיהם׃14 והמות והשאול השלכו באגם־האש והוא המות השני׃15 וכל־איש אשר לא־נמצא כתוב בספר החיים השלך באגם האש׃התגלות 21 1 וארא שמים חדשים וארץ חדשה כי השמים הראשנים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד׃2 וארא והנה העיר הקדושה ירושלים החדשה ירדת מאת האלהים מן־השמים והיא מתקנת ככלה המקשטת לבעלה׃3 ואשמע קול גדול מן־הכסא לאמר הנה משכן אלהים עם־בני האדם ושכן בתוכם והמה יהיו־לו לעם והוא האלהים יהיה אתם (אלהיהם)׃4 ומחה אלהים כל־דמעה מעיניהם והמות לא יהיה־עוד וגם־אבל וזעקה וכאב לא יהיה־עוד כי הראשנות עברו׃5 ויאמר הישב על־הכסא הנני עשה הכל חדש ויאמר אלי כתב אשר הדברים האלה אמתים ונאמנים הם׃6 ויאמר אלי היה נהיתה אני האלף והתו הראש והסוף אני אתן לצמא ממעין מים חיים חנם׃7 המנצח יירש הכל ואני אהיה־לו לאלהים והוא יהיה־לי לבן׃8 אבל רכי הלב ואשר אינם מאמינים והמגאלים והמרצחים והזנים והמכשפים ועבדי האלילים וכל־המשקרים חלקם האגם הבער באש וגפרית אשר־הוא המות השני׃9 ויבא אלי אחד משבעת המלאכים הנשאים שבע הקערות המלאות שבע המכות האחרנות וידבר אלי לאמר בא ואראך את־הכלה אשת השה׃10 ויקחני ברוח על־הר גדול וגבה ויראני העיר הקדושה ירושלים הגדולה ירדת מן־השמים מאת האלהים׃11 ועליה כבוד אלהים ואור נגהה כאבן יקרה מאד כאבן ישפה המבהקת כעין הקרח׃12 ולה חומה גדולה וגבהה ושנים עשר שערים לה ועל־השערים שנים עשר מלאכים ושמות כתובים עליהם והם שמות שנים־עשר שבטי בני ישראל׃13 שערים שלשה ממזרח שערים שלשה מצפון שערים שלשה מנגב ושערים שלשה ממערב׃14 ולחומת העיר שנים עשר מוסדות ועליהם שנים עשר שמות לשנים עשר שליחי השה׃15 וביד המדבר אלי קנה זהב למד את־העיר ואת־שעריה ואת חומתה׃16 ומושב העיר מרבע וארכה כרחבה וימד את־העיר בקנה המדה שנים עשר אלף ריס ארכה ורחבה וקומתה מדה אחת להם׃17 וימד את־חומתה מאה וארבעים וארבע אמות במדת איש אשר־היא מדת המלאך׃18 ובנין חומת העיר אבן ישפה והעיר זהב מופז דומה לזכוכית זכה׃19 ומוסדות חומת העיר מרבצות בכל־אבני חפץ המוסד הראשון ישפה השני ספיר השלישי שבו הרביעי ברקת׃20 החמישי יהלם הששי אדם השביעי תרשיש השמיני שהם התשיעי פטדה העשירי נפך אחד העשר לשם שנים העשר אחלמה׃21 ושנים עשר השערים שתים עשרה מרגליות כל־שער ושער מרגלית אחת ורחוב העיר זהב מופז כזכוכית בהירה׃22 והיכל לא־ראיתי בה כי יהוה אלהים צבאות הוא והשה היכלה׃23 והעיר איננה צריכה לאור השמש ולנגה הירח כי־כבוד אלהים האיר לה ונרה הוא השה׃24 והגוים ילכו לאורה ומלכי־ארץ מביאים כבודם ותפארתם אליה׃25 ושעריה יומם לא־יסגרו כי לילה לא־יהיה שם׃26 והביאו בה כבוד הגוים ותפארתם׃27 ולא־יבוא בה כל־טמא ועשה תועבה ושקר כי אם־הכתובים בספר החיים של־השה׃התגלות 22 1 ויראני נחל של־מים חיים (זך) מבהיק כעין הקרח יצא מכסא האלהים והשה׃2 ובתוך רחוב העיר ואל־שפת הנחל מזה ומזה עץ חיים עשה פרי שתים עשרה כי מדי חדש בחדשו יתן את־פריו ועלה העץ לתרופת הגוים׃3 וכל־חרם לא יהיה־עוד וכסא האלהים והשה יהיה־בה ועבדיו ישרתהו׃4 והמה יראו את־פניו ושמו על־מצחותם׃5 ולילה לא יהיה־עוד ולא יצטרכו עוד לאור נר ולאור שמש כי־יהוה אלהים הוא יאיר להם ומלכו עד־עולמי עולמים׃6 ויאמר אלי הדברים האלה אמתים ונאמנים ויהוה אלהי רוחות הנביאים שלח את־מלאכו להראות את־עבדיו את אשר־היה יהיה במהרה׃7 הנני בא מהר אשרי השמר את־דברי נבואת הספר הזה׃8 ואני יוחנן הוא הראה אלה ושמעם ויהי כשמעי וכראותי ואפל לרגלי המלאך אשר־הראני את־אלה להשתחות לו׃9 ויאמר אלי ראה אל־תעשה־זאת כי־אנכי עבד כמוך וחבר לך ולאחיך הנביאים ולשמרים את־דברי הספר הזה לאלהים השתחוה׃10 ויאמר אלי אל־תחתם את־דברי נבואת הספר הזה כי קרוב המועד׃11 החומס יוסיף לחמס והטמא יוסיף להטמא והצדיק יוסיף להצדק והקדוש יוסיף להתקדש׃12 והנני בא מהר ושכרי אתי לשלם לאיש כמעשהו׃13 אני האלף והתו הראש והסוף הראשון והאחרון׃14 אשרי המכבסים את־שלמתיהם למען יהיה להם רשיון בעץ החיים ובאו העירה דרך השערים׃15 ומחוץ לעיר הכלבים והמכשפים והזנים והמרצחים ועבדי האלילים וכל־אהב שקר ועשהו׃16 אני ישוע שלחתי את־מלאכי להעיד לכם את־אלה בפני הקהלות אנכי שרש דוד ותולדתו כוכב נגה השחר׃17 והרוח והכלה אמרים בא והשמע יאמר בא והצמא יבוא והחפץ יקח מים חיים חנם׃18 מעיד אני בכל־השמע דברי נבואת הספר הזה אשר אם־יוסיף איש עליהם יוסיף עליו האלהים את־המכות הכתובות בספר הזה׃19 ואשר יגרע מדברי ספר הנבואה הזאת יגרע האלהים את־חלקו מעץ החיים ומעיר הקדש הכתובים בספר הזה׃20 המעיד העדות הזאת אמר אמנם כן אני בא מהר אמן באה־נא האדון ישוע׃21 חסד אדנינו ישוע המשיח עם כל־הקדושים אמן׃ |
|
 I REMEMBER RECUERDO أنا أتذكر Ich erinnere mich an 我記得 אני זוכר Я помню |
 |
 THE BEAUTIFUL PROVINCE LA PROVINCIA HERMOSA المحافظة الجميلة Die schöne Provinz
美麗的省份 |
אני עכשיו לשתף קטעים מהתנ ך
מי יעזור לי לחשוב על העתיד שלי פעולה במניות של גרייס
«מזרח / מערב»
הנה עובדה מוזרה -
משהו שמעולם לא חשבתי עליו קודם. יש לנו הקוטב הצפוני, הקוטב הדרומי, אבל לא פולני
או מזרח מערב - איך זה? אקסצנטריות קטנה ביבשת של מרחב זמן? תקלה בעולם? או אולי "טעות"
הרצוי כדי ללמד אותנו לקח חשוב?
.
הידיעה כי אתה יכול לעמוד בראש לכיוון צפון במוקדם או במאוחר תגיע פולני, אם אתה
רוצה ללכת קצת יותר רחוק, אתה דרומה. אבל אתה יכול הראש הוא עבור החיים מבלי להגיע
המערבית! כך הדבר גם בכיוון ההפוך - אתה יכול מערבה עד נפילת גלגלי הקטנוע שלך, על
החיים בלי להגיע ת"י!
אלוהים לא לשים
את חטאינו קצת רחוק מאיתנו, זה לא משאיר שבו אנחנו עדיין יכולים לראות אותם. במקום
זה הוא לוקח "עד כמה הוא הוא מהמערב." (תהילים 103:12: ". עד כמה מזרחה היא ממערב,
עד כה הוציא יהוה עוונותינו מאיתנו") אשר מרחק זה? אנחנו אף פעם לא יכול לדעת - וזה
בדיוק העניין! אפילו לא טורחים לחפש, אלוהים אומר, כי גם אם מצאת את המקום, IL נזרק
(ים מיכה 7:19: "זה יהיה חמלה עלינו עדיין, זה יהיה להכניע שלנו עוונות, תוכלו
להטיל על קרקעית הים כל חטאתם ".)
הדבר היחיד
שהיא דורשת הוא שאנחנו פונים מחטאינו ולבקש סליחה. (1 ג 'ון 1:09 "אם אנו מתוודים
על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ועל לטהר אותנו העוולה כולם.") ואז
הוא אדיב, אוהב, נאמן רק כדי לקחת את חטאינו. בכל מקרה, הם באמת יותר בדרך, אלוהים
לא רוצה אותם סביב אותנו. (ישעיה 59:2: ". אבל עוונותיכם נפרדו ממך אלוהים שלך
חטאיך לא הסתרתי את פניו ממך להקשיב") אז מה אתה מצפה - להיפטר ממנו!
קהלת3
1 לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
2 עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲקֹ֥ור נָטֽוּעַ׃
3 עֵ֤ת לַהֲרֹוג֙ וְעֵ֣ת לִרְפֹּ֔וא עֵ֥ת לִפְרֹ֖וץ וְעֵ֥ת לִבְנֹֽות׃
4 עֵ֤ת לִבְכֹּות֙ וְעֵ֣ת לִשְׂחֹ֔וק עֵ֥ת סְפֹ֖וד וְעֵ֥ת רְקֹֽוד׃
5 עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנֹ֣וס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲבֹ֔וק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃
6 עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמֹ֖ור וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃
7 עֵ֤ת לִקְרֹ֙ועַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפֹּ֔ור עֵ֥ת לַחֲשֹׁ֖ות וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃
8 עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֹֽום׃
9 מַה־יִּתְרֹון֙ הָֽעֹושֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃
10 רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנֹ֥ות בֹּֽו׃
11 אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתֹּ֑ו גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֹֽוף׃
12 יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין טֹ֖וב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמֹ֔וחַ וְלַעֲשֹׂ֥ות טֹ֖וב בְּחַיָּֽיו׃
13 וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה טֹ֖וב בְּכָל־עֲמָלֹ֑ו מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃
14 יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעֹולָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהֹוסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃
15 מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְיֹ֖ות כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃
16 וְעֹ֥וד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְקֹ֤ום הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְקֹ֥ום הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃
17 אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃
18 אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְאֹ֕ות שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃
19 כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמֹ֥ות זֶה֙ כֵּ֣ן מֹ֣ות זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמֹותַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃
20 הַכֹּ֥ל הֹולֵ֖ךְ אֶל־מָקֹ֣ום אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃
21 מִ֣י יֹודֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃
22 וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טֹוב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְקֹ֑ו כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְאֹ֔ות בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃
ישעיהו58
1 קְרָ֤א בְגָרֹון֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשֹּׁופָ֖ר הָרֵ֣ם קֹולֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃
2 וְאֹותִ֗י יֹ֥ום יֹום֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּגֹ֞וי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
3 לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּיֹ֤ום צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
4 הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכֹּ֖ות בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיֹּ֔ום לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּרֹ֖ום קֹולְכֶֽם׃
5 הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צֹ֣ום אֶבְחָרֵ֔הוּ יֹ֛ום עַנֹּ֥ות אָדָ֖ם נַפְשֹׁ֑ו הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשֹׁ֗ו וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צֹ֔ום וְיֹ֥ום רָצֹ֖ון לַיהוָֽה׃
6 הֲלֹ֣וא זֶה֮ צֹ֣ום אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבֹּ֣ות רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדֹּ֣ות מֹוטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מֹוטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃
7 הֲלֹ֨וא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּיתֹ֔ו וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃
8 אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אֹורֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּבֹ֥וד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃
9 אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתֹּֽוכְךָ֙ מֹוטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃
10 וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אֹורֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
11 וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחֹות֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמֹוצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
12 וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְבֹ֣ות עֹולָ֔ם מֹוסְדֵ֥י דֹור־וָדֹ֖ור תְּקֹומֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיבֹ֖ות לָשָֽׁבֶת׃
13 אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשֹׂ֥ות חֲפָצֶ֖יךָ בְּיֹ֣ום קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְדֹ֤ושׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתֹּו֙ מֵעֲשֹׂ֣ות דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצֹ֥וא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
14 אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־ אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃